אהבת אלוהים השכלית

הפרשה הנוכחית ממשיכה את קודמתה ׳צו׳, בסופה מצווים אהרן ובניו לשהות בפתח אוהל המועד משך שבעה ימים. ״וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים עַד יוֹם מְלֹאת יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם״ (ויקרא ח׳, ל״ג). השימוש בצורת הסמיכות ׳שִׁבְעַת יָמִים׳ (ולא מנייה סתמית ׳שבעה ימים׳) ממסגר את שבעת ימי המילואים, שקדמו לחנוכת […]

בקרב מתקני העברית, מקובל הדיון בדבר השימוש בצורת עתיד בהוראת ציווי. התופעה שכיחה, למשל: ״תבואו מחר״, ״תחכו בסבלנות״, ״תבדקי מה תחזית מזג-האוויר״; בעוד שמעטים נוקטים בצורות הציווי המיועדות ׳בואו׳, ׳חכו׳, ׳בִּדְקִי׳. למעשה, קצר וקומפקטי השימוש בציווי התקני, ומכאן אנחנו למדים שעתיד-ציווי זה לא נוצר מטעמי נוחות. עולה אם כן, שלעתיד בהוראת הציווי רלוונטיות משלו — […]

פרשת ׳ויקרא׳, הפותחת את ספר ׳ויקרא׳ השלישי למניין החומש, עוסקת בהלכות הקרבת קורבנות. בהמשך לרצף הפרשות הקודמות לזאת, הנמשך למן פרשת ׳משפטים׳, מביאה פרשת ׳ויקרא׳ מן הנמסר למשה במעמד הר סיני. מלאכת מחשבת מדוקדקת של חוקים ושל נהלים מובאת באוזניו של משה שליח עמנו, לניהולו של הפולחן באוהל המועד ובידי הכהנים. פרשת ׳ויקרא׳ מעמיקה בתיאורי […]

אודיסאה בזמן. מניין לנו כל אותן יחידות המידה של הזמן. איך הזמן עובר, ומאיזה כח

להרגיש מוכן, לדעת שאתה מסוגל, בכל רגע נתון, לכל תרחיש

אלמנד, פרטיטה – שמות עלומים לחוויה הקלידוסקופית שמזמנת יצירתו המוזיקלית של באך

העתיד של העבר, תקוותם של המיואשים והנרדפים, התחדשותה של השפה והתרבות העברית. עיון בספרו התקדימי של אלחנן לייב לוינסקי 'מסע לארץ ישראל בשנת ת"ת'

חיידקים שבקיבה מערערים שאלה קיומית

הים של תל אביב, בוקר, נחת רוח

מיומניו של מטייל. סיירה נבאדה, אנדלוסיה, אביב 24'