תגית: נחשים

משאבי שדה, טללים. זה סוף יום חם, תמוז נאסף והשמש מתנמכת בחן. דקות ספורות והיא תפנה מקומה לצבא שמי הלילה. אתנחתא קצרה. מן השגרה המשזפת. מערבה משם דרך משתרעת. פה לא באים עוברים ושבים, מוצא אין. מעט התנועה בשעה זו, ובכל רגע אחר של היממה, שמורה למשאיות עמוסות בתנובת העונה. אנחנו באגן הניקוז לנחל הבשור. דרך הבשמים, ארץ נבטית – רחובות בנגב, שבטה, קדש-ברנע. חולות אין קץ.

משמאל מגדל האש, הידוע לשמצה. מקרוב נראה עלוב, דל וארעי. אין כל מגבלת מהירות. מתקיים מרדף אחר השמש האדומה. עכשיו היא מסתתרת מעבר לקפלי הקרקע, נחבאת ומבליחה. חלום אדום, המדבר בוער, מזכירות עולמות שכנים. הנה נפרש המישור הרחב, השמש מתעוותת. אדי חום האדמה מטשטשים כל אופק. הנה היא נושפת בעורפו של כדור הארץ, זורחת על האוקינוס השקט ברגים אלו ממש, ובינתיים נעלמת מן העין. חולפים בסיס צבאי, גוש הישובים הצפוף, ארץ החממות.

ערב רד. אנחנו נפרדים מהמכונית ומתחילים לצעוד בכיוון העלטה הטרייה. מטפסים במעלה חולית רכה. רוחות אחר-הצהריים איפסו את פני השטח, מחו כל עקבה ופיסלו גלים שמזכירים טביעת אצבע של ענק. עיניים פקוחות לרווחה. הן התרגלו לתנאי התאורה החדשים. פנס נמוך מדגיש כל צל בחול, מבליט עקבות זעירות של חיפושית או זרע קוץ פליט הרוחות. זוהי ארץ הנחשים. מגוון המינים ועושרם רב. רק כאן ניתן לזהות מיני צפעונים מסוימים. זאת מטרת ביקורנו המוצהרת.

נחושית החולות, מין חומט אפריקני. פעילה בשעות הערב המוקדמות. היא משאירה עקבות משני סוגים, לסירוגין – צעדי רגליים זעירות, טובלות בקרום פני השטח, מותירות גומות גמדיות, לעומת תלמי מחרשה מתעקלים, סימני גוף הנחושית השוחה בחול. כך מתקמת לה הלטאה, בזריזות ובחשאי, מתחמקת מטורפים גחוניים ומעוף הלילה הדורס.

שבילי העקבות נמתחים בין שיחים בולטים, איים ירוקים בים הגרגרים. מיני לענות ואשלילים. מהווים צמתיים מרכזיות, נקודות עניין ואיסוף, צל ביום ומחסה בלילה.

מכרסמים – גרביל חולות, גרביל חוף, ירבוע מצוי Jaculus jaculus – נעים, אחוזי תזזית, לפה ולשם. מבוהלים הם מחפשים מקלט במחילות לא להם, ולא אחת נמלטים כמשד מסתתר. תאיר עליהם בפנס ויש שיקפאו. עינים להם גולות שחורות, ענקיות ובולטות להפליא, רואות גם בלילה חשוך. לירבוע רגלי ניתור ארוכות, משל היה חגב. הוא מתקדם לו, קנגורו קטן.

הנה שביל עקלתון, מעלה של סרפנטינות למרגלות שיח. עיון קרוב חושף זוג קרניים חדות ואישונים פסיים אנכיים. עכן חרטומים, מפלצת אגדית. שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא אל שמריו. שם נח, אורב ומתערבב, אוי לקרב. קשקשיו כמו שריון מחוספס, סמורים כעומדים להתלש. גונם תכלכל, דרקון בשר ודם. לעומתו קטן העכן הקטן. נעדר זה כל קרן וגופו בחול טבול.

נחש חולות, זעמן חביב, מנומר בגווני חימר, מצוי בין אותם תלים. אישוניו עגולים, שלמים, ניכרים. אמנם ישתדל לחמוק בכל כיוון, אך אם נקלע בין אצבעותייך, בשלווה ובנחת יתפתל. עכשוב מבעית, רץ הלוך וחזול, מבוהל ומבהיל. ידיו הקדמיות מתוחות קדימה כמו קרני ניגוח. שור זועם. הוא מתנשף ומשמיע צלילים חורקים. לא נותר אלא להצטמרר.

צבא השמיים ממעל. נגה כבר שקעה בחול. עקרבים בכיפת הכוכבים ועל פני הארץ מהלכים. העגלות, כתרים למינהם. רכבת לווינים חולפת ביעף. זאת ארץ הזוחלים, ארץ המרדף.

(קיץ תשפ"ג)