עודני דבק בחלום ילדותי הנצחי – להיות אסטרונאוט. אני משוכנע בהתאמתי המלאה לתפקיד, ואני באמת ובתמים מאמין בהיתכנות מימוש החלום. תמיד הרגשתי שאני בכיוון הנכון, ואני מצפה, לפעמים יותר ולפעמים פחות, לפנייה שתגייס אותי לתוכנית החלל בשירות האנושות. פעם אפילו נרשמתי להגרלה שערכה נאסא. עודני ממתין לאימייל, או לדפיקה בדלת בידי אנשים בחליפות, שיקראו אותי לדגל.
הרבה מהידע התיאורטי הנחוץ, והרבה מן הידע המעשי, רכשתי לי במסגרות השונות, בספרים ובמהלך חלק מהרפתקאות חיי הקצרים עד כה. את תחנת החלל הבין-לאומית אני מכיר לאשורה. חוש טכני, ותחושת ההתמצאות במרחב, לעילא ולעילא. אתם צריכים לראות אותי לוקח רוורס עם עגלה. יתרה מכך, אני כשיר פיזית ונכון לקשיים המנטליים הכרוכים בבדידות, בריחוק ובסכנה.
ואמנם, לא רק למסע חלל יזום אני מוכן. מסתבר שאותם התהליכים שהכשירו אותי בעיני עצמי לעמדת האסטרונאוט הם חלק ממסע כללי יותר. אני חיה הישרדותית.
לפני מספר שנים, אגב תהליכים של התבגרות ושל רפלקציה עצמית, הבנתי על עצמי דבר גדול, דבר חשוב. הבנתי שאני כל חיי, מאז ומתמיד, מתכונן לאפוקליפסה. הנה גיליתי לעצמי, והנה אני מגלה לציבור קוראיי, את המפתח לפשרן של כלל נטיותיי, החלטותיי ורבות ממחשבותיי. אפוקליפסה, שם קוד לבלתי-נודע, לעתיד הרדיקלי, לטוב ולמוטב שבאחרית הימים, או מה שזה לא יהיה שממתין לנו מעבר לפינה.
מה פירושה של ההתכוננות לאפוקליפסה? כיצד נכון להערך אל הלא-נודע? לשאלות הללו אין תשובה חד-משמעית, זאת לא משנה סדורה. בנוגע לקביעה זו באשר אליי כאמור, אני מפענח את עברי שלי בדיעבד, מבעד למחשבה הזאת. כלומר, בדברים שאני מתאר לא הייתה כל כוונה מודעת ומוצהרת, להכין אותי לתרחיש זה או אחר. כן קיימת מין חשדנות כללית כלפי מבנה החברה, המשיכה לטבע ולחיים בקרבו, ונטייה לעצמאות רדיקלית. ישנם אוסף גדול של רעיונות, שורה של מיומנויות מעשיות, ברירה, אימוץ והדגשתן של תכונות אופי מסוימות. כל אלו, ממבט מרוחק ובהסתכלות לאחור, נכללים תחת המטרייה הרעיונות המובאת כאן – כסיסמתה הרשמית של תנועת הצופים העבריים, היה נכון תמיד.
זה בא לידי ביטוי מגיל צעיר, תמיד אהבתי חבלים. חבל טוב, תמיד צריך לשאת בתיק, על כל פנים. חבל יכול לשרת אותך בפתרונם של אינסוף צרכים מכניים, לחציית נהר או לתליית ערסל, לבנייה ולאבטחה ולעיטור. חבל יכול לשעשע ולהעסיק, להפיג את רגעי השיעמום ולתת דרור לדמיון המתפרץ. כך מצאתי את עצמי משחק בחבלים, לומד ומגלה בכוחות עצמי קשרים, כפיתות, כריכות, שזירות וקליעות. ישנם חבלים מסוגים שונים, בהיבטי החומר ובהיבטי הצורה של החתך. חבלים טבעיים וסינתטיים, אלסטיים וקשיחים. עם החבל למדתי לבנות ולהרוס, להכפיל כוחות ולהפחית מעמסות. הכל כרוך בחבל.
לצידו של החבל, הכרת מגוון השימושים האפשריים והנכונים בו, התעניינתי לי, איך לא, באש. האש הזאת, המצילה והמכלה, האכזרית שבתופעות הטבעיות, ואחת השימושיות ביותר – זאת מלאכת אמנות של ממש. החל מהמחשבה על חומרי הבעירה, העץ המתאים ביותר לבנייתה של האש, גודלו וצורתו, והחום והחמצן שדרושים לתהליך. הארכיטקטורה של המדורה. מעין מזבח, או חרוט, או כוכב. אש לבישול, אש לסימון, אש לחימום.
בנייתה של המדורה ותפעולה הן מלאכות קדומות, כאלו שמלוות את האדם ומטוות את דרכיו מקדמת דנא. יש טוענים שהן הן מהות האדם, בוודאי תופעה שאילופה אפשרה את התפתחותו של האדם ויחודו המובהק בעולם הטבע. מדורת השבט, סביבה התקבצה לה חבורת הקופים, לאורה התפתחה השפה והשתולל הדמיון, סופרו סיפורים וצוירו ציורים. האש הזאת, בחומה בושלו תבשילים שסייעו בתהליכי העיכול ופינו משאבים פיזיולוגיים להתפתחות מוחו של הפרימט, ואגב כך פינו זמן לדמיון ולהעמקה, למחשבה מופשטת ויצירתית. אותה האש, על גילוי סודותיה נענש פרומתאוס, מפירותיה אנחנו נהנים. האש היא אמה של התרבות.
אש טובה ראוי לו לכל אדם לדעת להבעיר ולתפעל. בעולם כולו נשים וגברים נעזרים באש באופן יומיומי. בסדר היום המערבי הולכת ומתמעטת האינטרקציה הקמאית הזאת. האש מודחקת ומתרחקת מעמנו. מנועי בעירה פנימית, דיזל ובנזין, מנצלים את האש לטובות הנעה, באופן מדויק ומדוד, באופן נסתר וסמוי מן העין. היום גם הם הולכים ונעלמים, המכוניות חשמליות. החשמל מנצל את יתרונותיה של האש, הוא מעמיד לנו את היכולות לחמם ולהאיר. הטורבינה מסתובבת לה נון סטופ באיזו תחנת כח ואותן סגולות קדושות נישאות להן למרחקים על פני רשתות ההולכה. אנחנו נהנים מהאש בכל רגע נתון, מבלי שנצטרך להתלכלך ולשאוף עשן. בכל אופן, אמנות המדורה, אילוף האש החשופה, חיונית. היא זמינה ושימושית לכל אדם, וראוי ללמוד אותה לטובת הביטחון העצמי והסדר הטוב.
מצפן. ובהעדרו, היכרות אינטימית עם מיקומם ומהלכם של גרמי השמיים. השמש והצל מצביעים לכיוונים שונים במהלך השלבים השונים של היממה. קבוצות הכוכבים, כוכבי הלכת והירח, ללמדנו כיוון בשעת לילה. מיומנויות של התמצאות ושל ניווט, הן כרוכות להן באותם העזרים, ברמזים החיצוניים, כשם שהן תלויות בהיכרות ובהבנת תוואי השטח. מתי נכון לצעוד בוואדי, ומתי קו הרכס הפתלתל מתווה את דרכנו. באיזו שלוחה ראוי לנו להאחז, ומפני אילו מדרונות תלולים יש להמנע. מאין באת, ולאן תבקש להגיע. כל אלו הן שאלות מעשיות, מיומנו של נווט.
מחנאות – בחירת האתר נכון להתמקמות, מיקומם של האש בהתחשב בהלך הרוח, ומסתור מפני הגשם והשמש, בהתחשב בכיוונם. בנייתם של מחסות, בישולי שדה, מלכודות בסיסיות. כל אלו כדי להמנע ממצבי חוסר, איומים וסכנות, וכן כל אלו להנעים את זמננו בחיק הטבע, לאפשר את הבטחון האישי והנוחות לשם תצפית והתבוננות, או כל עיסוק אחר בו נבחר.
לצד כל הטוב והנעים הזה, יש להכיר את הטבע. ברמה הכללית וברמה הספציפית. לקרוא לכל צמח בשמו ולהכיר את סגולותיו. אילו מהם אכילים, ומי הם הרעילים, מי פורחים בסגול ומאילו נוטף נקטר צוף. יש להכיר עקרונות ליקוט בסיסיים, אילו מחלקיו של הצמח נרצה לאכול, כיצד נכון לעבד אותם ולהשביח את טעמם. לבד מן השימושים הקולינריים, יש צמחים שטובים לצל, לבנייה ולשריפה.
יש להכיר את אורחות החיות, וכיצד ראוי לנהוג עמן ובסביבתן. מזיקים למינהם, פרוקי רגליים וזוחלים, חשוב להכיר. נשאל מה הם הדברים המסוכנים ביותר שאנחנו עלולים לפגוש, אותם נרצה לדעת ולזהות בוודאות, מבעוד מועד. כיצד עלינו להגיב למפגש עמם, וכיצד יש לנהוג במקרה של נשיכה, הכשה או עקיצה. מעט תושייה מהסוג הזה, התבוננות ישירה באפשרות של הסכנה, הן קריטיות במצבים מסוימים, ובכל מקרה ידיעתן מפיגה מתחים וחרדות רבות. אם תדע מה הסכנות שצפויות לך תדע הרי להמנע מהן ככל יכולותייך. נער נעלייך, תלה את הציוד באוויר, ומקם את מלונתך בסביבה הבטוחה ביותר.
חוץ ממפגשים אקזוטיים ומסוכנים שכאלו, יש ערך מהותי בהכרת החי ואורחותיו. מרעולים וגללים יכולים להנחות אותנו בדרכינו למקורות המים, ולדרכים העבירות ביותר. קולות ועקבות, דרכים עקיפות לזהות את נוכחותם של שותפינו למרחב. ציפורים ועטלפים יכולים ללמד אותנו היכן מסתתרים להם הפירות המתוקים באמת, חלזונות יכולים להעיד בשמם של מים ראויים לשתיה. יש להטות אוזן, לכבד ולהעריך, ללמוד מאותם יצורים שמתפרנסים להם באופן יומיומי מן הסביבה בה אנחנו עשויים לבקר או להתארח.
כושר גופני, במידה הראויה יש לתחזק. לשחות, להרגיש בנוח במים, ולצלול, גם בעיניים פתוחות. לרוץ וללכת, מרחקים ארוכים. מידי פעם לטפס על עצים.
עד כאן רשימת התחומים עשויה להישמע לה כפנטזייה ספרותית, הרפתקאותיו של מאן דהוא שנסחף לו לאי בודד. ואמנם, אנחנו לא עוצרים ביער. אותה הגישה שמבקשת ללמוד את הסביבה ולדעת כיצד להגיב לה, אותה התושיה, נכונה גם ליציר החברה האנושית, לנוף האורבני ולאקלים הציוויליזציוני. קצת הנדסה, קצת מכונאות, יחסי-אנוש – אלו לשרתנו בעת הצורך, ובכלל טוב לדעת.
נהיגה, טיסה, הפלגה. אמצעי התחבורה המודרניים הם המצאות נהדרות, שמאוד כיף ללמוד ולהכיר. את השליטה בהם, לפחות ברמה התאורטית, יש לדעת. הליקופטר וצוללת. התנסויות שונות, במגוון כלי התחבורה ובמגוון הסביבות והתנאים, מעשירה את אותו החוש השימושי לנהיגה ולנסיעה.
מכונות. לא די שאנחנו יודעים לנהוג. עבור רוב בני האדם, קורה הדבר בדרך פלא – הרגל לוחצת על דוושת הגז, הרכב מאיץ ושועט לו בין הרים ובין גבעות. למעשה, רובנו מחווירים למראה מכסה מנוע מורם. מה פשר כל אותם ברזלים, צינורות, חוטים, רצועות ומיסבים. מה הם מיסבים בכלל? היכרות בסיסית עם המכניקה ועם עיקרי הפעולה של מכונות, לא רק שתאיין את אותו הניכור ואותה החרדה המתוארת (מנוע מעשן בצד הדרך). הן עשויות להיות שימושיות ביותר, לתיקונים ולאלתורים בכל הנוגע בכלי התחבורה, גנרטורים ובכלל. אף אחד מאיתנו לא רוצה להיות תלוי בשירותייה של חברת הביטוח, והם בוודאי לא יעמדו לרשותנו בשעת גוג ומגוג.
איך לתפור ואיך לסתת, מלאכת העץ וחרשות ברזל. לדעת לעבוד בכלי עבודה, לדעת לעבוד בחומר, לדעת לעבוד עם מה שזמין. היכרות עם שיטות העבודה והטכניקות המקובלות, יכולה לשרת אותנו למופת בכל תרחיש הישרדותי. חקלאות – דגנים וקטניות, פירות וירקות. חשוב לדעת את עקרונות עבודת האדמה.
רפואה, עזרה ראשונה מכל סוג. הבנתם של מנגנונים ביולוגיים, הכרת תפקודן של מערכות הגוף וידע טיפולי כלשהו – חיוניים. הידע המכני, בכל הנוגע להידראוליקה, הידע הטקסונומי, בכל הנוגע לזיהומים, עקיצות ומרעין בישין, כל אלו שימושיים במצבי החירום הרפואיים. קור רוח וקבלת החלטות רציונלית – גם הם כלים קריטיים, כשזה נוגע לדיני נפשות, ובכלל.
בכל הנוגע לציוד – אני חובב גדול של ציוד. ציוד קמפינג וטיולים טוב זה משהו שחשוב להחזיק באמתחתך. שיהיה קל, שיהיה עמיד. אבל, כמאמר הפתגם, יש לשים דגש על למידת מלאכת הדייג, במקומם לבזבז זמן ולהצטייד בדגים קפואים ליום סגריר. עושה רושם שרבים מן המבקשים להערך ליום הדין צוברים הון של ציוד ומיני מזונות. יש שבונים לעצמם מסתורים טקטיים, ויש שמטמינים אספקה בנקודות מפתח כמוסות. אני מאמין שציוד זמין זה אחלה, אבל הדגש הראוי, רמת המוכנות הגבוהה ביותר לכל תרחיש, הוא היכולת לייצר את כל אותם כלים ולהשיג את אותן המטרות בעד עצמך.
ועכשיו מילה על המנטליות הכרוכה בהלך הרוח ההישרדותי המתואר. אנחנו מי שאנחנו, וטוב שכך וראוי לחגוג את החיים על עצם זה. אפשר לשאול האם יש סיבה לחרדה מפני אסונות, האם קיימים טעם וסיבה להשתנות בשם תרחיש מדומיין כזה או אחר. אפשר לטעון שהמחשבה האפוקליפטית היא בעצמה בעוכרייו של המתכונן. מקובלת הקריקטורה של המתכוננים לאפוקליפסה כפרנואידים. למחשבה על, ולהיכרות כזאת או אחרת עם מגוון אפשרויות החירום ודרכי ההישרדות הנאותות עבורן דווקא ערך הפוך, מניח את הדעת ומרגיע את הנפש. אתה הרי יודע ללקט את ארוחת הערב שלך, אתה יודע לבנות מחסה, להגן על עצמך ועל קרובייך – מפני מה תחשוש.
בכל אופן, ההכנה המנטלית לתרחישי יום הדין מבקשת להפחית כל סוג של חרדה הקשורה בהעדר משאבים, חרדת המשבר, ולצמצם את מידת הנזק שאסון עלול להשית. ההתכוננות לאפוקליפסיה היא בחזקת פעולה שמרבה את חוסנו של הפרט, אפקט שבא לידי ביטוי בחיי היומיום, מעבר למצבי חירום. לבסוף, אם זכית לאהוב את הטבע ואת מלאכות ההישרדות, הרי שאתה סקרן ואף נרגש מאותן אפשרויות, המרחפות כלהב מתהפכת מעל לראשו של בן זמננו.
מבחינת הכישורים הנפשיים הדרושים להתמודדות עם מגוון תרחישי הקיצון, ניתן לסכמם במילה אחת – עצמאות. עצמאות ואי-תלות הן דבר חיוני, כשזה נוגע למקרים שבהם תדרש לקום וללכת, לנדוד לבלי שוב. אנחנו יצורים חברתיים, וכוחנו באחדותנו. אין פירושה של העצמאות ניתוק מן הכלל. אותה העצמאות נוגעת ליכולת שלך להגיע מוכן לכל תרחיש ולא להסתמך על אחרים. יתרה מכך, בצער, אתה עלול למצוא את עצמך יחיד בנתיבות. או אז, גם כן, ליכולת להתחבר ולשתף פעולה בלב שלם עם אחרים ערך עליון. אי-תלות מחד, וחברתיות משתפת פעולה מאידך.
הישרדות היא מנת חלקם של אלו שיודעים להתאפס, ולהתרגל למצב עניינים חדש בהקדם – האדפטיביים. סתגלתנות היא מילת המפתח. לילה אחד אתה ישן על מזרון זוגי קינג-סייז, ולמחרת אתה מצטנף במערה או מתכרבל עם שיח קוצני. תמיד תעריכו את המותרות והנוחות, ולצד זאת תזכרו שלא לקחת אותם כמובנים מאליהם. מקלחת חמה זה נחמד, מגוון מזונות טעימים זה אלוהי, אבל ברגע האמת תצטרך להתפשר על מה שיש. טוב לתרגל ולהתרגל לרעיון הפשרה.
ועכשיו, לבירור מהותם של אותם תרחישים סיוטיים מפניהם נתגונן ולקראתם נתכונן. תחת הכותרת אפוקליפסה ניתן למנות מספר סוגים של משברים שעשויים לפקוד את החברה האנושית כאן ועכשיו. ישנם אסונות טבע. צונאמי, רעידת אדמה, הוריקן, התפרצות של הר געש, התרסקות של מטאור. תלוי במיקומכם הגאוגרפי, תרחישים שכאלו יכולים להיות רלוונטיים יותר או פחות. בכל אופן, ההתחממות הגלובלית היא עניין משמעותי, וחלק מהשפעותיה חל על כל מקום. היא עשויה להפגיש אותנו עם מצבים פחות רדיקליים, כאלו שהולכים ומתפתחים לאיטם. בצורת ממושכת או הצפה הן דוגמאות לתרחישים שכאלו. גם הן בסופו של דבר עשויות להוביל לקריסה הכללית נוסח האפוקליפסה.
בהינתן אסון טבעי, וגם בהעדרו, בהשפעתם של אירועים שונים, עשויה החברה שלנו למצוא את עצמה בנקודת שבר. אסונות שנגרמים להם על ידי האדם, כמו דליפות של כימיקלים או חומרים רדיואקטיביים, מלחמות ומהפכות, עשויים להביא לקריסתו של מגדל הקלפים העדין שעליו מושתתת החברה האנושית. אנחנו חיים בעידן אולטרה גלובלי, תלותי מאין כמוהו. מתקפת סייבר שמשבשת את פעילותם של הגופים הפיננסים, או של רמזורים בכבישים, למשל, יכולות להוביל בעצמן לבהלה שתאלץ אותנו למצבים הישרדותיים. מספיקה הבהלה, חרושת השמועות בדבר מה, להביא לאפקט דומינו אכזרי שבסופו אתה לעצמך.
כולנו למודי אושוויץ והירושימה, נשבענו שלנו זה לא יקרה. הווה אומר, הסדר הפוליטי והחברתי עשוי להתדרדר לכדי כך, ואנחנו עשויים למצוא את עצמנו בכל אחד מהצדדים ומהתפקידים באותה המערכה.
בשנים האחרונות חווינו על בשרינו שני משברים משמעותיים, שסימנו כאוס, ועוררו את היצרים ההשרדותיים ביותר באדם. ראשית, מגפת הקורונה שהופיעה וצצה כמו רעם ביום בהיר, ואיימה למוטט את הסדר הקיים. בואו נזכר, חלקנו מבקשים לשכוח, את הבהלה לנייר הטואלט, את המחשבות על הגירה ואת העדינות של השווקים הפיננסיים. המגפה עצמה, מסתבר, לא כל כך נוראה. בהכללה ובדיעבד, לא חלו אסונות אדירים שסיכנו ממש את קיומו של המין האנושי, את קיומם של רובנו. שרשראות האספקה לא חדלו לרגע, והעניינים התנהלו בסדר ובארגון. אבל אותם ימים, בהתחלה, ימי הבהלה, טלטלו כל אחד ואחת, שהבינו לפתע שהדברים המובנים מאליהם אינם מובנים מאליהם.
טבח השבעה באוקטובר, האסון השני שבא על חברתנו בשנים האחרונות, היה לגוג ומגוג. במשך מספר יממות אנשים נסו על נפשם והסתתרו בשיחים. אזרחים תמימים נדרשו להתגונן בידיים חשופות, להגיש עזרה ולהציל, בהעדר כוחות ההגנה והחילוץ זמינים. אחרים התבצרו בחדרי המיגון, ניצלו כל תושיה שהיא בבקשם לשרוד. ברחבי המדינה היכתה תדהמה. באיזו מין קלות מתהפך מצב העניינים, ביטחון מתחלף במרחץ דמים. המחשבה, גם אני מצוי בסכנה זאת, הובילה את כולנו חשוב כיצד נשרוד את האפשרות הסיוטית.
האפוקליפסה, אפשר שמדובר במיתוס, מיתוס מכונן. לכל דבר טוב יש סוף, ואחריתם של הימים ממתקת את הקיים. להרהר במובן מאליו, להיות קרוב אצל עצמך, בחיק הטבע – סגולות לאריכות ימים.
אהבת אלוהים השכלית 